בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' בן ארי

פסק דין

מבוא

התובע, (להלן: "הבנק"), הגיש כנגד הנתבע (להלן: "בן ארי"), עורך דין שייצג אותו בהליכים משפטיים שני כתבי תביעה שעניינם כספים שגבה בן ארי מלקוחות הבנק במסגרת טיפולו עבור הבנק בתביעות כנגד חייבים:

במסגרת התביעה הראשונה, ת.א. 11670/05, הגיש הבנק תביעה כנגד בן ארי על סך של 1,621,488 ₪ (תביעה זו תיקרא להלן: "התביעה הראשונה").

התביעה השניה, ת.א. 2400/06, עוסקת באותו עניין והיא הוגשה על סך של 417,578 ₪. (תביעה זו תיקרא להלן: "התביעה השנייה").

בן ארי אינו חולק למעשה כי גבה את הכספים הנטענים בתביעות וכי הוא מחזיק בהם אלא שלטענתו הוא אינו חב בהעברתם לבנק בשל חוב שהבנק חב לו עבור שכר טרחה והחזר הוצאות. בנוסף לטענתו כי הוא זכאי לקזז מתוך הסכומים המוחזקים על ידו את חוב הבנק כלפיו הגיש בן ארי תביעה משלו, ת.א. 2044/09, לגבי הסכומים הנותרים, שמגיעים לו לטענתו, מעבר לסכום המוחזק בידיו. לאחר שבן ארי לא מילא אחר החלטה שהורתה לו להפקיד ערובה להוצאות הבנק בקשר עם תביעתו כנגד הבנק זו נדחתה ונותרו להכרעה שתי התביעות שהגיש הבנק.

טענת הקיזוז שמעלה בן ארי מורכבת ממספר מרכיבים: החזר הוצאות שהוציא עבור הבנק, שנקראות בפי הצדדים 'דמי מחזור'; שכר הטרחה שמגיע לו בשל קיזוז שכר טרחה שנעשה על ידי הבנק שלא כדין; שכר טרחה בתיקים שבהם בן ארי פעל ולא קיבל תשלום; חוב שכר טרחה שמגיע עבור כל התיקים שבן ארי הפסיק לטפל בהם בעת שהבנק החליט להפסיק ולעבוד עמו לפי תחשיב שעשה בן ארי.

כפי שאפרט להלן אין למעשה מחלוקת על הסכומים שבן ארי מחזיק ברשותו (המהווים בסיס לתביעות הבנק) ועיקר הדיון מתמקד בשאלת זכותו לקזז מתוך סכומים אלה כספים שמגיעים לו לכאורה כשכר טרחה והחזר הוצאות ובשאלה האם בהנחה שקמה לו הזכות לקזז באופן כללי – הוכיח בן ארי כי הבנק חב לו את הסכומים שקיזז.

במהלך הדיון העידו שני נציגי הבנק; בן ארי, עורכת הדין רחל מנור, (להלן: "מנור"), מי שהייתה שותפתו של בן ארי בטיפול בתיקים והמשיכה לטפל בהם לאחר סיום עבודתו של בן ארי עבור הבנק ועורכת הדין רויטל גולדשטיין, שעבדה במשרדו של בן ארי.

תביעות הבנק

כתב התביעה בתביעה הראשונה מפרט את השתלשלות מערכת היחסים שבין הבנק לבן ארי. נכתב בו כי הצדדים התקשרו ביום 15.3.99 ומתוארת מערכת היחסים החוזית ביניהם, שבמסגרתה ייצג בן ארי בשיתוף פעולה עם מנור את הבנק. הבנק מתאר כי בחודש אוקטובר 2004 מצא אי סדרים בדיווחים שמסר לו בן ארי על פעילויותיו. אי הסדרים התעוררו בתיק 'יעקובוב' והדיווח לא כלל לטענת הבנק את המועדים שבהם קיבל בן ארי את הכספים. בן ארי התבקש להגיש דו"ח מתוקן והעביר אותו וגם הוא היה לקוי. בהמשך לכך העביר בן ארי דו"ח מתוקן נוסף והודה כי טעה. בעקבות זאת, כך טוען הבנק, נמצאו מקרים נוספים שבהם היו אי סדרים והבנק החליט להפסיק את העבודה עם בן ארי. בכתב התביעה נכתב כי הצדדים הגיעו להסכמה ולפיה מנור תמשיך לטפל בתיקים לבדה ובלבד שבן ארי יעביר לבנק את הכספים שגבה בהליכי המימוש וטרם העביר.

כאשר העמיק הבנק בבדיקתו הוא מצא כי בארבעה מקרים: ליבוביץ, קם, כספי וחן נגבו עבורו על ידי בן ארי מאות אלפי שקלים שלא נמסרו לבנק. בן ארי סירב להעברת הכספים וטען לקיזוז.

הכספים המרכיבים את התביעה הראשונה הם:

ליבוביץ - הבנק טוען כי הוא זכאי לסכום של 368,416 ₪ וזאת לאחר ניכוי הכספים המגיעים לבן ארי כשכר טרחה והוצאות.

קם - הבנק טוען כי הוא זכאי לסכום של 637,171 ₪ לאחר ניכוי שכר טרחה והוצאות.

כספי - הבנק טוען לזכאותו לסכום של 291,810 ₪ לאחר ניכוי שכר טרחה והוצאות.

חן – נטען לסכום של 260,188 ₪ לאחר ניכוי שכר טרחה והוצאות.

הסכום המתקבל מארבעת התיקים הוא 1,712,833 ₪ לאחר הוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד שבו קיבל בן ארי את כל אחד ממרכיביו.

מתוך סכום זה הופחת סך של 91,345 ₪ נכון ליום 31.12.05 שהוא הסכום המגיע לבן ארי להחזר הוצאות שהוציא (קופת דמי המחזור) נכון ליום 31.12.05 והתביעה הוגשה על סך של 1,621,488 ₪. בעניין זה יש להוסיף כי מלכתחילה הוגשה התביעה על סכום גבוה יותר 2,049,100 ₪ ואולם לאחר בדיקה הופחתה היתרה לה זכאי התובע כדמי מחזור וכן נוכו מתוך הסכום הנתבע שכר הטרחה והוצאות המשפט להם זכאי בן ארי עבור הטיפול באותם ארבעה תיקים (ר' לעניין זה הבקשה לתיקון כתב התביעה וכן ההסבר שניתן על ידי העד, מר צפדיה, עמ' 52, ש' 19-23; עמ' 54, ש' 1-21).

התביעה השנייה הוגשה על סך של 417,578 ₪. היא מתייחסת לשני תיקים נוספים: